עצרת נשים עושות שלום, תל אביב, יום האשה הבינלאומי, 2019

בשישי לפני שבועיים כשעמדנו כמה נשים מ"נשים עושות שלום" בצומת עין חמד – אבו-גוש, במזג אויר חורפי, עננים ירושלמים כבדים ואפורים נוסקים באופק, ורוח הרים מצליפה בפנינו, אוחזות בשלטים בנחישות ומגינות עליהם מפניה, עבר במקום אוטובוס. הנהג הוציא את ראשו מהחלון וצעק לעברנו "יאללה, יא משועממות. תפסיקו לבלבל את המוח ולכו לבשל". צחקנו, אבל בתוכי ידעתי שהוא לא היחיד. הוא ביטא הלך רוח נפוץ של יאוש (וסוג נבוב של גבריות ), אותו לוקסוס שאמרה עליו גולדה מה שאמרה.

אבל החיים דינמיים, בעיקר עבור אלו שמאמינים, ואת הפיצוי על הסטירה השוביניסטית קיבלתי שבוע אחר כך בדמותה של שמש תל אביבית וקבוצת נשים מופלאה שעסוקה בלייצר תקווה. לגמרי במקרה, זהו גם שמו של המנוננו הלאומי, אותו שיר שמבטא כמיהה עזה למה שנראה במשך דורות כחזון אחרית הימים. החזון קרם עור וגידים כשאדם אחד בחר להאמין, ובחזונו המטורף הצליח למשוך אחריו עם שלם. נכון שבדרך היו עוד כמה נשמות טובות שעזרו לרעיון להתגשם, ותמיד תישאר תלויה באויר השאלה האם לולא השואה היתה קמה פה מדינה. אבל שאלות "אם לסבתא" פחות חשובות כרגע (אם כי גם מהן אפשר ללמוד). ושוב נוכחתי עד כמה תקווה היא סוג של אלמנט כימי שאם לא חוברים אליו מעשים, אנרגיות חיוביות ותעצומות נפש, הוא נותר בגדר אלמנט פשוט שמעטר שירים ולעתים אף מתפוגג.

שישי שעבר שהחל ברחבת מוזיאון תל אביב והמשיך בצעדה לכיכר רבין, שם הוצב אוהל האמהות של "נשים עושות שלום", היה לא רק פיצוי אלא גם אישור לדרך שבחרתי להיות חלק ממנה. היו שם יעל אדמי המדהימה, מרילין סמדג'ה, יעל דקלבאום האחת והיחידה, אחינועם ניני, סתיו שפיר, ציפי לבני ועוד המון נשים חזקות שבחרו להאמין ולעשות. אני אומרת בחרו כי מבחינתי אפשר וקל יותר לבחור ביאוש, שהוא תמיד האופציה הנוחה; אבל אפשר גם לייצר תקווה מהסוג שרק נשים יכולות לייצר. תקווה שעשייתה דומה לטוויה עדינה בנול או רקמה. את התקווה הזו אנחנו רוקמות כבר ארבע וחצי שנים מחומרים כמו הקשבה, הכלה וקבלה,  מייצרות רשת חדשה שמחברת בין עולמות שלולא התנועה, לא היו נעים זה כלפי זה. עולמות שהתרגלו לחיות בנפרד ובמקביל, כי תהום גדולה פעורה ביניהם. אותה תהום שמחלקת את החברה שלנו ושוסעת אותה כבר שבעים שנה. ואני רואה אותנו נעות זו לקראת זו במפגשים השונים, בונות מעגלים חדשים וטוות את הרשת שתאחה את השסעים. ולא, אנחנו ממש לא נגד גברים, אלא שאנחנו בוחרות להשתמש בתכונות החיוביות שלהם כמו יוזמה, אומץ, מנהיגות והרפתקנות, מוותרות לחלוטין על תחרותיות, אלימות ואגו. ולמי שחושב שזה רק שיגעון חולף, שיהיה ברור שאנחנו לא מוותרות על המטרה, למרות שהמכשולים בדרך עצומים. כי מרגע שהתגלה לנו המראה שמעבר לחומה, אותה אנחנו ממיסות לאט ובאהבה, אותו מראה אנושי של חלומות משותפים, התמודדויות דומות וחיים בצל הסכסוך האכזרי הזה, ברור לנו שלמרות השוני והדעות המנוגדות, הרצון והיכולת למצוא את המשותף והאמונה במטרה – הסכם מדיני הוגן לשני הצדדים – הם הדרך לחיים שפויים יותר באזור המדמם הזה.

אני מזמינה אתכם להגיע לאוהל שיעמוד בכיכר רבין עד ה-9.4. בכל שבוע יוקרנו בו סרטים ויתקיימו הרצאות ודיונים מרתקים. מידע על הפעילות בכל שבוע תוכלו למצוא בדף הפייסבוק של התנועה. מוזמנים להתעדכן, להגיע, לעשות לנו לייק וכמובן לחבור אלינו.