פעם בשנה אני פוגשת אותה אחרת. לא עם דלי ומגב בקניון, גם לא מעל דפי העיתון. לא שקופה, אלא לבושה לבן, משדרת איזו גאוות יחידה. מתגודדת ביחד עם חברותיה, מדברת בשפתן ושפת גופן אומרת "אני אמיתית ואני כאן". כן. יש יום אחד בשנה בו היא מוקפת חברות ובנות משפחה, יודעת …
היו שם 8 שולחנות ו-16 ספסלי פורמייקה שחוקים. כל אחד תפס לו שולחן. גם אני. השמשיה כבר שכחה מתי הגיעה לשם ולמה, התכנסה למצב חסכוני ועשתה עצמה שהיא לא מכירה בכלל את הטורקי. היא התקפלה לתוך זכרונות הקיץ ואם רק התקרבת אליה, אפשר היה לשמוע את הצירים חורקים מבפנים, מתווכחים …
על המזח בחוף מציצים משוטטת דמות כפופה. מרחוק היא משתלבת בתנועת הגלים, נראית כאילו הרוח מניעה אותה מכאן לשם וחזרה, כמו שקיות הניילון שפזורות מסביבה. מקרוב מתגלה אדם כבן 50. מספיק להסתכל עליו רגע כדי להבין שהוא לא מכאן. כמו כל אלה שמגיעים מעבר לים, יש בו משהו נטול דאגה. …
אחרי שטחנתי את כל האפשרויות במשך יומיים, מצאתי עצמי תועה ברחובות תל אביב בניסיון נואש להחנות את הרכב. כל מכונית חונה שאורותיה דלקו, הציתה בי תקווה שהתפוגגה במהרה כשאורותיה כבו והנהג או הנהגת יצאו מן הרכב במצב קטטוני. העובדה שעשו את הבלתי אפשרי והצליחו לחנות בעיר הצפופה הזו בערב שבו …
