חוף דור, יולי 2020
יש מי שבאים לים לנקות את הראש, יש שבאים לתפוס שמש, יש כאלה שתופסים גלים, יש שבונים ארמונות ויש את אברהם. הילדים כבר נטשו אותו מזמן, הארמון שבנו התמוטט, והוא ממשיך לחפור. עוד רגע הוא מגיע לים. "תראי עם מה התחלתי" הוא מצביע על את החפירה הצבעוני מפלסטיק שמונח על החול. לא ברור מה דוחף אותו. אולי השאלות הקיומיות שמתרוצצות לו בראש כמו "למה אני עושה את זה?". כשהוא עובד ומחייך בסבבה בתוך הפרוייקט הקיומי שלו, הוא נראה כמו פרסומת ל"תעלת בלאומילך 2". קיומי או לא, גם אני שואלת את עצמי מה גורם לבנאדם לחפור במרץ תחת השמש הקופחת, לשכוח מכל מה שמסביב ולחייך כאילו זכה בלוטו. אולי כי מהות האושר היא לא הפרס, אלא העמידה באתגר, לא משנה מהו. יכול להיות שדווקא כשהארמון נהרס, מתחילים החיים האמיתיים?
כתיבת תגובה