קמפ "רמה" ניו אינגלנד

לפני שנה הגעתי למסקנה שבגילי המופלג הגיע זמן לעשות כל מיני דברים שלא עשיתי כשהייתי צעירה. למשל, להסתלק מהשטח (הקיץ הישראלי או עונת המלפפונים, מה שתבחרו) לחודשיים, להפסיק לבשל בשישי בקביעות, להתעלם מהרעיון שתמיד צריך להיות אוכל במקרר, לפתוח דלתות חדשות ולדעת ששום אסון לא יקרה אם אגלה שטעיתי. וכך מצאתי עצמי משתעשעת ברעיון שניסע שנינו (בני ואני) למחנה קיץ בארה"ב, אחרי שאחד מתלמידי סיפר לי על כך. הצד ההרפתקני שבי, שהיה רדום למדי בשנים האחרונות (ובעיקר לאחר שהפכתי לאם) החל להתעורר ויצרתי קשר עם מחנה Ramah  בניו אינגלנד. מה זה אומר תכלס? לאמריקאים יש מסורת לפיה כל קיץ ההורים מסלקים את הילדים מהבית. קוראים לזה "מחנה קיץ" אבל תכלס זו הזדמנות לעשות לילדים טרנספר למקום שנמצא רחוק מהבית, ולהרגיש שוב כמו זוג צעיר וחסר דאגות. הילדים מצידם מבסוטים בדרך כלל ומשתפים פעולה, ואם לא, יש כל מיני דרכים לשחד אותם או להזכיר להם שהאפשרות האחרת היא לבלות אצל הדודה במושב בבקעה ולחלוק אתה את עבודת האדמה במקשה בחום של 45 מעלות. כדי לא לייגע אומר שאני בחרתי באפשרות הראשונה והעובדה שניסע לארה"ב 10 ימים לפני סוף שנת הלימודים גרמה לאור להצטרף בשמחה, על אף העובדה שהעדיף להעביר את הקיץ במחנ"ק ובקייצת של הצופים (לך תבין ילדים). כתוצאה מכך, שנינו נמצאים עכשיו בקמפ Ramah New England, חולקים חדר קטנטן עד שניפרד ביום שלישי, כשאור יצטרף לקבוצת החניכים בני גילו ואני אתחיל ללמד צילום. בינתיים זו הזדמנות לעשות מחקר קטן ולא לגמרי מועיל על חיים משותפים ב-9 מ"ר, לגלות שזה לא מוביל לשום מקום ולקבל פיצוי מהטבע הקסום שמקיף אותנו.

כאן אני נפרדת מכם לחודשיים. דיוקן מקומי שעלה עד כה לרשת מדי יום חמישי יוצא לחופשה קצרה. אחזור אליכם בספטמבר, בסוף הקיץ. מבטיחה לעדכן מדי פעם על קורותינו  ומעללינו בניכר. מאחלת לכולכם קיץ מושלם או לפחות נסבל.