ווהאן, מפגש גורלי
אחרי שהתרגלתי ללוק החדש שלי, אמרתי לעצמי שיותר נמוך מזה אי אפשר לרדת. נכון, היו לי חלומות וגם פנטזיות, אבל איך אומרים ביידיש? "אַ מענטש טראַכט און גאָט לאכט". יענו, "האדם מתכנן ואלהים צוחק". מזמן לא היה לי דיבור עם אלהים וחשבתי שהגיע זמן לשתף אותו במחשבות שלי, ולבדוק אם יש לו כוונה לארגן לי איזה פיצוי הולם על ההתפלקות הזו. היחסים שלי אתו אף פעם לא היו יותר מ"שלום שלום", ואולי זה בדיוק הזמן לחמם אותם קצת.
"אתה ער?" שאלתי בשקט. אין תשובה. מצא לו זמן לנוח.
"תגיד" שאלתי אותו "חשבת הרבה לפני שארגנת לי את הלוק הזה? כאילו, אם כבר השתעממת, זה הדבר הכי מעניין שיכולת להוציא?" לא חיכיתי לתשובה. "אני יודע שכשזה מגיע לסינים יש לך הרבה עבודה ואין לך זמן להתעכב, אבל ממך ציפיתי ליותר". אין קול ואין עונה. לך תדע איפה הוא עכשיו.
"מה אני אמור לעשות עם העיצוב הזה, אה? ולמה חיכית לרגע הזה שבו כבר הרגשתי טוב עם עצמי כדי להתחיל ליין חדש?" דממה.
מסתבר שזה שלי התחשק בדיוק עכשיו לפתוח ערוץ חדש, לא אומר שגם הוא בעניין. ובכלל, לך תדע כמה זמן אני כבר מסתובב ככה. יכול להיות שהוא כבר בכלל במקום אחר, עובד על סטרטאפ חדש. עד לאותו רגע היה לי ברור שכל העבודה שעשיתי על עצמי היתה כדי להגיע לרגע הזה שבו אפרוש כנפיים, אבל מסתבר שלא רק שחל שינוי בתכנית, אלא שגם אף אחד לא טרח להודיע לי על זה. זה אני עם עצמי. ואם אני רוצה לעוף מהג'יפה הזה, אצטרך להתחיל מהתחלה. או שאולי לא?
"לך בעקבות החלומות שלך. הם יודעים את הדרך" הדהד לי איזה פתגם מקומי עתיק. העניין הוא שכבר לא הייתי בטוח מה החלום שלי.
"תגיד, לא היית פעם יותר חלק?" היצור המאוס נזכר בי פתאום.
"לא היית פעם פחות חטטן?" עניתי.
"מה, נעלבת?"
לא עניתי.
"אפשר לגעת בקרניים שלך?" המשיך לזרות מלח על הפצעים.
"מי אמר לך שאלה קרניים?" סיננתי בעלבון.
"אם לא קרניים, אז מה זה?" הטיח לעברי. מסתבר שהוא יותר אסרטיבי ממה שחשבתי.
"האמת היא שאתה נראה כמו דורבן שמישהו קיצץ לו את הקוצים. אתה יודע שזה לא חוקי". האפס תפס תחת והתחיל לחלק עצות.
"אני יודע שאם אתה לא מניח לי, אני מתהפך עליך ונדבק לך לקשקשים", זרקתי בלי להתכוון. לפעמים אני יכול להיות קצת אימפולסיבי.
"אני במקומך הייתי תובע אותו. קח אותו לתביעות קטנות".
"הוא אף פעם לא מופיע למשפט. וכשבאים אליו מההוצאה לפועל, מסתבר שכבר החליף כתובת.
במחשבה שניה, אולי לא יזיק לי להתעלק על החתרן הזה. נכון שזה לא כמו לשבת על ראש של מנהיג להקת ערפדים, אבל זה שפספסתי את החלום לא אומר שאני לא יכול ללכת על חלום חדש. אולי אפילו טוב יותר מהראשון. כזה שבו אני יכול להיצמד עם הקרניים לכל מה שבא לי. אין לי מושג לאן זה יכול לקחת אותי, אבל זה בדיוק מה שיכול להפוך את כל העניין לסוג של אקסטרים.
כתיבת תגובה