גשר השלום, תל אביב, יוני 2020
על הגשר, כשכולן ביחד, זה נראה כמו תפאורה ענקית של ההצגה הכי טובה בעיר. לפחות למה שיש לעיר המהבילה הזו להציע בתחילתו של קיץ בצל הקורונה. חלק מהעוברים ושבים אדישים, אחרים צופרים לאות אהדה ויש את קטגוריית "רק ביבי". גבר רכוב על אופנוע שעצר ברמזור צועק לנו "לכו להכין סלט במטבח. מה יש לכן לעשות פה?" מילא כשזה קורה בירושלים, אבל בתל אביב? אז נכון שאנחנו תקועות עם הנשמיות על הפה (שמן החדש והיומרני של המסכות), אבל זה לא יפריע לנו לזעוק את האמת שלנו ושל 70% מתושבי המדינה שמתנגדים לצעד היהיר, כוחני, פחדני, חסר ביטחון ונעדר מדיניות ברורה ועקבית בכל מה שנוגע לשטחים ועוד יותר באשר למי שמאכלס אותם. נכון, אנחנו מזעריים ועוד כמה קמ"ר לא היו מזיקים לגזרתנו הצרה שמאיימת להתפקע. השאלה היא רק מה המחיר. יכול להיות שעוד לא למדנו לחשב אותו?
כתיבת תגובה