רמת השרון, ספטמבר 2020

בואו נהיה קצת הרפתקנים. מה הייתם עושים בחום של 35 מעלות כמו זה שהיה בשבוע שעבר? קחו בחשבון שאף אחד לא הציע לכם להשתתף ב"השרדות". הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו בשישי האחרון הוא הבריכה בקיבוץ הסמוך, אבל בעטיים של עניינים מקצועיים שינעתי עצמי לרמת השרון. רחוב סוקולוב היה שרוי במסיבת רחוב צבעונית, שמתארחת שם לאחרונה מדי יום שישי (שאפו לעיריה!). בין שלל הדמויות הצבעוניות היתה אחת שקטה, שתנועותיה המעטות בלטו על רקע הרעש הצבעוני. קודם כל, בגלל היצירתיות. שנית, כי אם כבר הזכרנו השרדות, תהיתי איך עומדים בחום הזה מתחת לתלבושת הזו, מדהימה ככל שתהיה. שימו אותי בחום הזה ברחוב ותגידו לי להישאר במקום אחד, גם בלי התלבושת אהפוך לתמיסת עצבים אפויה. לעומת זאת, קרולין אטון, שעיצבה את התלבושת הזו לגמרי בעצמה, אומרת שזה סוג של מדיטציה. "אני מתרכזת בנשימות וזה מאוד מרגיע" היא אומרת. אני לא מבינה איך אפשר בכלל לנשום במצב כזה. "אני מצליחה אפילו לקחת נשימות מאוד ארוכות. במיוחד שיש את הבטן שמסתירה את הנשימות שלי". קרולין היא מעצבת של בובות, אביזרים ותלבושות. דמותו של האל גאנש היא הדמות הראשונה שעיצבה. "זה לקח חודש וחצי, אבל היום זה הולך הרבה יותר מהר". כמו רב הדברים הטובים החיים, היא הגיעה ל"ג'וב" הזה לגמרי במקרה, כשעיצבה תלבושות לפסטיבל ברחובות. "אני תמיד אומרת שהפסל הוא הפסיכולוג הכי טוב שהיה לי. אתה יושב ולא מתעסק במה שקורה סביבך, אלא בנקודת אור רחוקה ואתה רק מקבל מחמאות. פעם עצרה לידי הודית, החזיקה את היד שלי ובקשה שאברך אותה. היא ישבה מולי חצי שעה ובכתה".

מדיטציית הרחוב שלה נמשכת 4 שעות (40 דק' עמידה ו-20 דק הפסקה). מה עובר לה בראש בזמן הזה? "בהתחלה חשבתי הרבה, אבל עם הזמן למדתי להפוך את זה למדיטציה. בוהים באויר, באנשים שעוברים. קולטים דברים שאף אחד לא שם לב אליהם. לפעמים אנשים מפספסים את העובדה שיש שם דמות וחושבים שזה פסל. עד שאני זזה…"

כמו אמנים רבים, גם היא נפגעה מהמצב. מופעי פורים שבוטלו, מופעי הקיץ שלא התקיימו ועכשיו מופעי סוכות, כולל פסטיבל עכו, כל אלה הם הבאר שממנה היא ורבים אחרים שואבים את פרנסתם (כולל בעלת הבלוג). בואו נקווה שהשנה החדשה תביא עמה רפואה לגוף ולנשמה. בינתיים אתם מוזמנים להציץ ולהתרגש מעבודותיה של קרולין בדף הפייסבוק שלה.