אברהם חפירות

Dor Beach, July 2020

חוף דור, יולי 2020

יש מי שבאים לים לנקות את הראש, יש שבאים לתפוס שמש, יש כאלה שתופסים גלים, יש שבונים ארמונות ויש את אברהם. הילדים כבר נטשו אותו מזמן, הארמון שבנו התמוטט, והוא ממשיך לחפור. עוד רגע הוא מגיע לים. "תראי עם מה התחלתי" הוא מצביע על את החפירה הצבעוני מפלסטיק שמונח על החול. לא ברור מה דוחף אותו. אולי השאלות הקיומיות שמתרוצצות לו בראש כמו "למה אני עושה את זה?". כשהוא עובד ומחייך בסבבה בתוך הפרוייקט הקיומי שלו, הוא נראה כמו פרסומת ל"תעלת בלאומילך 2". קיומי או לא, גם אני שואלת את עצמי מה גורם לבנאדם לחפור במרץ תחת השמש הקופחת, לשכוח מכל מה שמסביב ולחייך כאילו זכה בלוטו. אולי כי מהות האושר היא לא הפרס, אלא העמידה באתגר, לא משנה מהו. יכול להיות שדווקא כשהארמון נהרס, מתחילים החיים האמיתיים?

2 Comments to "אברהם חפירות"
  • כארמון נהרס, עוד בעודו נהרס… כן. האם אנחנו כאן כדי ללמוד ולהבין זאת? פחות חומר, יותר רוח, פחות חמדנות, יותר מהות, פחות על פני השטח ויותר לעומק, פחות מנצנץ ויותר חמים, אמיתי וממשי. פחות נאומי ביבי מצוחצחים ומהלכים אימה בשעות הפרטיים טיים ויותר חיבור לעם, לקהילה, לכדור. יפה לו לאברהם שהמסך שלו הוא הים. מה המסך שלך, חבר? תודה מירוש, שהבאת את אברהם אל בבוקר שלי.

    הגב
    • תודה, מיק. המשכת הלאה את הרעיון. תוך כדי שאלתי אותו "אולי אתה במקצוע הלא נכון"? והוא ענה לי "יכול להיות". הצעתי לו לעשות סדנאות של בניה בחול, חפירה, כל מיני כאלה (הוא צבעי במקצועו). הוא חשב לרגע ואמר "וואלה, זה רעיון". בכל מקרה, הוא קרא את זה ואהב.

      הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.