תל אביב, אפריל 2020

לכולם כבר יש אחד. וגם לנו מגיע. נכון, אנחנו אנוכיים (אבל בינינו מי לא?), גנבים (בעיקר בעת מצוקה), לא שמים על אף אחד וגם קופצים מדי פעם מהפח בדיוק ברגע שבו זכיתם למעט שלווה, אחרי שהתחמקתם החוצה בתואנה שיצאתם לזרוק את הזבל, כשכולנו יודעים שהסיבה האמיתית היא שהאישה/הבעל/הילדים/ההורים/הכלב עלו לכם עד כאן (עד איפה? זה כבר אינדיבידואלי), וזו ההזדמנות היחידה שלכם להפחית את הסיכוי להתמוטטות עצבים. אנחנו גם יודעים, שחלק מכם נגעלים מאתנו, טוענים שאנחנו מעבירים מחלות ושאנחנו לא נאמנים. אנחנו, לעומת זאת, טוענים שאם מתעקשים להשוות אותנו לכלב אנחנו באמת לא נאמנים. אבל למה בכלל להשוות? ראיתם פעם כלב שמביא לבעליו מתנות? תגידו לי, אוהבי הכלבים, מתי היתה הפעם האחרונה שקיבלתם מהכלב שלכם ציפור או עכבר ככה סתם? במתנה, רק מאהבה. אל תנסו להיזכר כי חבל על הזמן שלכם. זה לא קרה מעולם. וזה גם לא יקרה. כל מה שמעניין אותם זה הטיול שלהם. אנחנו, לעומת זאת, עצמאים. יוצאים, חוזרים, מדבירים ומשאירים אחרינו שטח נקי. ולידיעתכם, המצרים הקדמונים ראו בנו חיה קדושה. לא מנסה להשוויץ, רק מציין".

ועכשיו, אחרי שוויני, חתולנו, נשא את דברו, הגיע תורי. אתחיל בשאלה: ראיתם פעם חתול רחוב שהפך לחתול בית? שמתם לב כיצד משתנה הבעת פניו, איך המבט הרדוף נעלם ובמקומו לובשים פניו מבט רך יותר, רגוע שמזמין ליטוף? החתול המבוית שמדשדש ברחובותינו לא נועד לחיות בזבל. כשיש מי שדואג לו, הוא נעים, מתחכך, מביע אהבה ומשדר אצילות. לעומת זאת, כשהוא מוזנח ומנסה לשרוד בתנאי הרחוב הוא אומלל, מורעב, משמש כר פורה לפרעושים, חולה ונדרס לעיתים קרובות ע"י נהגים שלא השגיחו בו, במקרה הטוב, וכאלה שלא טרחו להאט במקרה הגרוע. במצב הזה, הסיכוי שתתאהבו בו קלוש, גם אם לבכם רחמן ונוטה חסד. החתול הוא חיה עצמאית מאוד, שזקוקה לפינוק, אוכל וליטוף (עם דגש חזק על הראשון). הוא לא יזנק עליכם כשתיכנסו הביתה, אבל הוא יתחכך ויגרגר וזו דרכו להביע את שמחתו על שחזרתם. הוא תמיד ימצא את הפינה הכי נוחה בבית ויתנחל בה, גם כשזו הכורסא החדשה שקניתם בנטוצי, אבל באותה מידה זו יכולה להיות כרית ישנה או כיור האמבטיה בימים חמים. הוא יביע את אי שביעות רצונו אם תנסו להזיז אותו משם כי מבחינתו אוכל ומנוחה טובה הם שני הדברים הכי חשובים בחיים. אם תתנו לו אותם, הוא יהפוך לאדון הבית ואתם תזכו לחלוק אתו את הממלכה שתהיה תמיד נקיה מעכברים ומכרסמים אחרים. ואם עדיין לא השתכנעתם, אז דעו לכם שמחקרים הוכיחו שאנשים שמגדלים חתולים סובלים פחות מבעיות של לחץ דם, כולסטרול ושבץ. גם מערכת החיסון שלהם עמידה יותר.

ולמה פתאום להקדיש להם אייטם באמצע כל הבלגן והמחאה החברתית? כי אתמול, ב-8.8. צוין יום החתולים הבינלאומי. ובאמת שמגיע להם. אתם יודעים מה? אם אתם לא מזדהים ולא בא לכם להכניס חתול/ה הביתה, עשו מצווה ודאגו להאכיל אותו/ה בחצר. אם תארגנו לו פינה חמה בחורף וקערת מים, זו כבר סופר מצווה, ואם תעקרו אותו תצאו צדיקים. איך עושים את זה? זה משתנה מעיריה לעיריה. יש כאלה שצריך להביא את החתול לעיקור (בצע"ב בעטרות בירושלים המחיר הוא כ-150 ₪), ויש כאלה ששולחים מישהו מהמחלקה הוטרינרית שמעקר ומחזיר אותם לסביבה שממנה נלקחו. אם אתם רואים גור חולה או פצוע, בבקשה אל תתעלמו ממנו. מצאו את החמלה שבכם ותנו לו מחסה וטיפול מסור או נסו למצוא לו בית. יש כמה דפים בפייסבוק שבהם ניתן לפרסם מודעות כאלה (שפמים,זנבות ושאר החיות, חתולים ונהנים). טיפול מוזל אפשר לקבל דרך מרפאות צע"ב ויש וטרינרים שמוזילים את המחיר למי שמביא חתול שמצא. כזה הוא, למשל, ד"ר רפאל פראג מגבעת עדה ואני מקווה שכמוהו יש עוד כמה.

"גדולתה של אומה וקדמתה המוסרית נמדדות לא רק ביחסה לבני אדם, אלא גם על-פי האופן שבו היא מתייחסת לבעלי החיים שבתוכה" אמר מהטמה גנדי וצדק. אני מאמינה שהכל מתחיל ביכולתנו לחמול ולהעניק מעצמנו לכל יצור שזקוק לעזרתנו. כשיש בנו חמלה ונתינה, אנחנו מפזרים בעולם אנרגיה של אור, חום ואהבה, שורדים פחות וחיים יותר.

אני מאחלת לכולנו רק בריאות, מיאו וימים טובים.