השראה צרפתית

Philipe Azulay, Tel Aviv Beach, Nov. 2019

פיליפ אזולאי, חוף מציצים, נוב' 2019

על המזח בחוף מציצים משוטטת דמות כפופה. מרחוק היא משתלבת בתנועת הגלים, נראית כאילו הרוח מניעה אותה מכאן לשם וחזרה, כמו שקיות הניילון שפזורות מסביבה. מקרוב מתגלה אדם כבן 50. מספיק להסתכל עליו רגע כדי להבין שהוא לא מכאן. כמו כל אלה שמגיעים מעבר לים, יש בו משהו נטול דאגה. קוראים לו פיליפ אזולאי והוא מטולוז. אל המזח הוא נודד כדי להשתזף בעירום "כי לכאן אף אחד לא מגיע" ובין לבין אוסף את הזבל שהותירו אחריהם אלה שכן הגיעו. מבטי המשתומם מעלה חיוך על פניו. הוא כבר רגיל לתופעה. לפעמים מציעים לו כסף, חושבים שהוא הומלס. ל"הומלס" הזה יש דירה על שפת הים, והוא בחופשה בארץ לשבועיים, כי אין כמו הסתיו הים תיכוני כדי לנחם את הנשמה מהחורף האירופאי שממשמש ובא. שקיות הנילון שמפוזרות מסביב מלאות באשפה שאסף. מבחינתו זה הדבר הכי טבעי. זה מה שכל אחד צריך לעשות. הוא עושה את זה גם בצרפת, רק ששם אין הרבה מה לאסוף. אנחנו, לעומת זאת, מספקים לו תעסוקה בשפע. וזה בסדר, הוא לא מרגיש פראייר. הוא עושה את זה באהבה. לא רק היום. תמיד. ואני, שמרגישה קצת אשמה, מציעה לקחת שקית או שתיים לפח האשפה שעל החוף, שמשום מה דווקא ריק. אני מוחה כמה אגלי זיעה ותוהה אם בפעם הבאה שאראה עטיפה מתגלגלת על הרצפה, אתכופף להרים אותה או שארטון לעצמי בחטף ואמשיך הלאה אל הדבר הבא.

1 Comment to "השראה צרפתית"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.