לנוע בחצי אוקטן

Independence Park, Jerusalem, 2008

גן העצמאות, ירושלים, 2008

היי, בא לכם לקטר קצת על חוסר היעילות, חוסר הנימוס וחוסר ה…. כן, כל הדברים שנוצצים מרב דיוק שיש בחו"ל ואצלנו לא נקלטו מי יודע מה? יאללה, תפדלו. תעצרו כאן ותשחררו קיטור. ויש, ברוך השם, על מה. קחו את הזמן, אין לאן למהר. אנחנו בלבנט והכל נע פה בעצלתיים. מבטיחה לכם שלא תפספסו כלום תוך כדי. מקסימום תצוץ עוד מפלגה. אני עושה את זה כמה פעמים ביום: בתור לסופר, בהמתנה לנציג שירות בטלפון, במגרש החניה, כשהחזאי טועה וסתם כשאני בוהה במסך המחשב, שמחליט לעשות שביתה איטלקית דווקא כשנכנסתי לשוונג ומתאים לי לעבור מהוט ליס או מיס לסלקום או מסלקום לטריפל של השד יודע מה. סיימתם? יופי. תודו שזה כיף. אתם בטח מרגישים קלים יותר. עכשיו תתניעו. כן, תנו גז. מה? אין דלק? ברור. זה לא שאין, אתם מנסים לנסוע עם 95 אוקטן במנוע חצי אוקטן. הבנתם? במשך שנים אני מקטרת על הדלק המחורבן שקיבלנו. דלק חצי אוקטן, שבכל פעם שאני עומדת בתור או ברמזור, אני מקבלת שוב הוכחה שהוא עשוי מחומרים לבנטיניים. שבכל נסיעה אני מרגישה שהוא גורם לי להתגעגע לאוקטן הגבוה שהיה לי באמריקה כי שם התור היה מהיר, והקופאית בסופר לא דיברה תוך כדי עם הקופאית השכנה ואפילו ארזו לי בפלסטיק או פייפר, מה שבחרתי. רק שמדי פעם, כשאני עוצרת רגע כדי להתבאס באיזי ולהטעין את המצברים, אני שמה לב שבחצי אוקטן הזה יש איזה קסם שלא ניתן לכמת. קסם שמונע על ידי אותו דלק שמונע מאתנו להיות מחושבים. אנחנו פשוט לא טובים בזה כי אי אפשר להיות אותנטיים ומחושבים בו זמנית. אז אצלנו התור מתארך והעודף לא בדיוק על האגורה. גם קצת צפוף, אבל צ'פחה היא צ'פחה מכל הלב והנשמה. ואם לא באת לי טוב עכשיו, גם את זה תדע, אבל זה לא ימנע ממני אחר כך להזמין אותך לדפוק אתנו ארוחה, כי מה נעשה עם כל האוכל הזה שדחסנו ל-10 צידניות, לא כולל מנגל ושתיה. כי ככה זה אצלנו. הרגש נשפך במנות גדושות, לא מנסה להצניע או להסתתר מאחורי חיוך מעושה או מילות נימוס מוכרות שנפלטות מפרצוף חסר הבעה. הוא תוסס, מחובר, גלוי, מתפרץ ונותן את עצמו עד הסוף, גם אם לפעמים נסחף ללא אבחנה. אז נכון, הוא לא נוסע חלק וגם מקפיץ את הפיוז פה ושם, אבל תמיד אפשר לסמוך עליו שיקח אותנו למקום הכי אמיתי שאפשר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.