מעבר למראה (חלק ב')

Beyond the mirror

אפשר להיראות כך ואפשר גם כך. השאלה רק מה המחיר בכל אחד מהמקרים.

כשנשארתי לבד עם עצמי ניסיתי לשחזר מתי התחיל להפריע לי כל העסק הזה שנקרא הזדקנות. מילה איומה לכשעצמה שמעוררת אצלי אסוציאציות לא נעימות כמו נבילה, סוף, פרישה, חוסר נשיות, חוסר רלבנטיות, הצטמקות, דחיה ועוד. אז כמובן שגם אני למדתי, כמו כולם, להשתמש בשפה מכובסת ולומר מתבגרת או גדלה, אבל תכלס אני מרגישה תמיד את הריח של הסבון על הידיים. בניגוד לגברים, אנחנו, הנשים, מייחסות חשיבות רבה למראה ולנשיות. נכון, יש גם גברים שמקדישים לזה מחשבה (בעיקר כשהג'ינס שקנו לפני חודשיים לא עולה עליהם), אבל הם לא עסוקים בזה כמונו. לגבר ממוצע יש זוג נעליים אחד לכל השנה (מקסימום שניים, אם ניקח בחשבון גם את נעלי הספורט ששוכבות במגירה כבר שנתיים), מעט מאוד עניין בכמה קילוגרמים נוספו לו מאז שאת ילדת ואפס ייסורי מצפון על כך שטרף סטיק, צ'יפס, 2 בקבוקי בירה, עוגה וגלידה לארוחת בין ערביים (העוגה זה לא קינוח, אלא בגלל היומולדת שהיתה לילד לפני חצי שנה). אנחנו, לעומת זאת, מחשבנות הכל, גם כשאומרים לנו שאנחנו נראות טוב היום כי מה זה אומר על הימים האחרים? אנחנו בוחרות בקפידה את הספר או הספרית שלנו, חולמות תמיד על מידה אחת פחות ומגיל מסוים ניזונות מכל מיני תוספי תזונה ותכשירים שמגמישים את העור, מבריקים את השיער, מחליקים/מוסיפים תלתלים ומרוקנים את הארנק. ההשקעה של נשים במראה שלהן מפרנסת תעשיית ענק, שניזונה מהעובדה שחלק גדול מאתנו לא בטוחות שהן נראות מספיק טוב כמו שהן, תעשייה שנשלטת ברובה ע"י גברים.

 כדי להוסיף אש למדורה, שמתי לב שככל שהשנים עוברות, אני צריכה להתאמץ יותר כדי להיראות טוב. כבר לא מספיק סתם לסרק את השיער, אני יכולה לספור קלוריות עד מחר – את העוגה שעליה התענגתי בשבת לא מעניין שאתמול קניתי מכנס סופר טרנדי חדש שיושב עלי פצצה. היא יודעת מצוין את הדרך למחלקה הראשונה, דהיינו, לבטן ולמתניים. הטבע בירך אותנו בתופעה מופלאה וסדיסטית מעין כמוה: ברגע שההורמונים עושים אחורה פנה, הגוף מתחיל להראות סימני נבילה. כביכול, הטבע רומז לנו בעדינות (גם כן עדינות), שמבחינתו התפקיד שלנו הסתיים. יענו "תעשי מה שבא לך, אבל אם את רוצה את דעתי הכנה, את לא ממש רלבנטית כרגע. זה לא משהו אישי נגדך. זה משהו שאני עושה עם כולכן כשאתן מגיעות לגיל 50 (פלוס מינוס, אל תתפסי אותי במילה). אם את רוצה, תדברי עם המזכירה שלי כשתחזור בעוד שבועיים ממרתון הצרת היקפים והשתלת איברים לנשים בגיל העמידה. היא כבר תפנה אותך לגורמים המתאימים. כן, ברור שזה עולה כסף. אני מקווה שחסכת קצת ליום סגריר". בדרך כלל אני מדברת על אמא טבע בלשון נקבה, אבל במקרה זה אני רואה מולי גבר שכולו מעשי ונע לעבר המטרה: להזיז הצידה את כל מה שלא מועיל לעבודת הבריאה. אולי אני עושה פה הכללה, אבל תראו מה קורה לנשים שעברו את גיל 40 בהוליווד ובכלל בתעשיית הסרטים, שגם היא אגב, נשלטת על ידי גברים. יכול להיות שבלי שנהיה מודעות לכך, למדנו להתאים את תפיסת הנשיות שלנו למדד מעוות שהומצא לפני מאות ואולי אלפי שנים על ידי גברים, תוך שהוא עובר שדרוג בעולם הפרסום המודרני? (תנחשו מי שולט בו). אני מודה שכל זה הטריד אותי במידה מסויימת בלבד עד ששמתי לב לעוד ממצא מעניין שטרם הספקתי לחלוק או לבדוק עם נשים פנויות בגילי. כשאני עושה סטטיסטיקה של גיל הגברים שפונים אלי באתרי היכרויות שונים, אני מגלה (כבר לא להפתעתי) שתשעים אחוז מהם מבוגרים ממני בכ-10 שנים בממוצע. האם זה היה כך גם בעבר? לא. התופעה החלה לפני כ-5 שנים, בסביבות גיל 50.

כשברור שעולם הקולנוע, הפרסום וההכרויות לא מתכוון לפרגן לנו, מי פה בשביל לעזור לנו? (כמו ששואל שליין, שבת זוגו מבוגרת ממנו ב-12 שנים). כנראה שאנחנו. עולם הקוסמטיקה הוא בהחלט אפשרות שאני לא פוסלת, אבל מבחינתי זה טיפול בסימפטום ולא בתופעה. ברור לי לחלוטין שמפתה ביותר לטפל בסימפטום בדיוק כמו שקל יותר לקחת פרוזאק או כל נוגד דיכאון אחר מלהתעסק עם הכאב והעקבות שהוא מותיר בתוכנו. העניין הוא שכמו תמיד, העבודה התהליכית היא זו שתיקח אותנו למקומות עמוקים יותר בהם יש לנו הזדמנות לפגוש את הכאב, הפחד והאבדן. במידה רבה גיל העמידה אצל נשים מביא אתו התמודדות עם כאב שהוא סוג של אבל. אבל על מה שאיבדנו, על כל מה שלא ישוב, על המחטף החצוף שהטבע עשה לנו. אממה, בכל תהליך של אבל יש גם פוטנציאל עצום כי זו הזדמנות להכיר חלקים חדשים בתוכנו, כישורים חבויים, חוכמת חיים ותובנות שמתגלות רק אחרי שעשינו את כל הטעויות האפשריות.  זו הזדמנות לייצר מדד נשיות משלנו שמבוסס על נתונים אחרים ושונים מאותו מדד שהכרנו. למעשה, אין צורך לוותר לגמרי על המדד המוכר. יש בו חלקים מוצלחים למדי, אלה שאפשרו לנו תמיד לייצר מראה נעים והרמוני, אבל עכשיו אפשר להוסיף אליהם את המבט המנוסה בעיניים שיש בו קבלה, הכלה וגם מעט צער על כך שהשמלה המהממת ללא שרוולים שקרצה לנו בחלון הראווה, לא נראית עלינו פגז כמו שדמיינו רגע קודם (אלא אם את מבלה 3 פעמים בשבוע בחדר כושר). זה מבט אחר, בוגר, מנוסה שמרכך את הקמטים, ויחד עם זאת מאפשר לטופוגרפיה החדשה של פנינו לספר משהו עלינו. יש בו קבלה שמאפשרת לנו לחיות את ההווה ואת מי שאנחנו, את מה שאיבדנו וכל מה שעוד לפנינו. לחגוג את כל מה שיפה בנו עכשיו, יפה בעינינו. ושימותו הקנאים.

4 Comments to "מעבר למראה (חלק ב')"
  • יכולה להגיד לך מסיון, זה הרבה פחות גרוע אחרי גיל 60, לפחות אצלי.
    אני אוהבת את עצמי מזדקנת…. זה נכון שבהזדקנות מתעוררים פחדים והרגשה של פחות רלוונטיות, אבל למדתי ב90% מהזמן, להנות ולהתרכז בדברים החשובים, של כאן ועכשיו💕💕

    הגב
  • את תמיד יפה ולא חשוב הגיל ומה שהמראה אומרת. בזכרוני יש אשה יפה ומעניינת שהתנאים והחיים הובילו אותנו לנתיבים מקבילים.

    הגב
    • תודה, דני. באופן כללי, ככל שהשנים עוברות, אני מבינה שיופי הוא משהו שמגיע מבפנים וזה הכי בולט כשקווי המתאר של הפנים מתחילים לתת ביטוי אמיתי לנשמה. מישהו פעם אמר לי משהו משעשע: בסופו של דבר, כל אחד מקבל את הפרצוף שמגיע לו".

      הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.