שוק ארבעת המינים
חלפה לה חצי שעה מאז שהבחנתי בהם ומי יודע כמה זמן עוד עמדו כאן לפני כן. "כמה דברים יכולתי לעשות בינתיים" מלמלתי בלבי החילוני. שלושת האברכים היו שקועים בפרי הצהוב והחושני. "חלאס, כולה אתרוג" בא לי לומר להם בזמן ששמחתי על מזלי. כי הרי בשביל זה באתי לכאן, כדי לתפוס איזה פריים יהודי. ובכל זאת לא יכולתי שלא לתהות למה הוא חייב להיות כל כך מושלם, שלא לדבר על המחיר שיכול לנסוק גם ל-1000 ש"ח. הדקדוק הזה של היהדות במצוות שוב משגע אותי. לשם מה ההתעסקות הזו בקטנות, ועוד בעולם דיגיטלי שחותר לתוצאות מהירות ומפוקסלות. מה כבר חשוב אם נחבאת שם איזו נקודה שחורה קטנטנה, שמסמלת את הפגם שיש בלאו הכי בכל דבר. בעולם שבו אפשר להדפיס בקלות ערכה דיגיטלית מושלמת של ארבעת המינים, כולל הריח והקוישקלך, מסתבר שאין אחת כזו. באמת. חיפשתי. איך זה? שאלתי את עצמי. אולי כי היהדות חוגגת את השלמות שבבריאה, אותה שלמות שהאמן מחפש ביצירתו. אבל, בינינו, כולנו חלק מאיזו רזולוציה אינסופית שבה מתקיימת אשליית המושלם והאלוהי עד שמתגלה אחרת.
תמונה מעניינת מאד. תפסת רגע מיוחד שלחילונים כמאני קשה להבין. איזה יופי שמתנתקים מהעולם הדיגיטלי והדברים הבסיסיים כמו צבע וריח מקבלים את הערכים שלהם. תודה על השיתוף ועל נקודת המבט המיוחדת שלך.
נכון. חילונים לא יכולים להבין את הצורך של האדם הדתי לקיים את המצוות בשלמות.
תודה לך על התגובה.