מן הכביש הצר והמתפתל נראה המקום נטוש. אוסף מקרי של מבנים יבילים רעועים, יריעות, כמה אוהלים, מיכלי מים, מכונית ישנה. במבט ממוקד יותר, תתגלה דמות אדם פה ושם, כמה תרנגולות, חתול ג'ינג'י. לא המקום שיכתבו עליו שירים, גם לא מכתב הביתה, אבל עבור עוודה זה הבית. לא רק משום שכאן …
באותם רגעים, כשצעדתי ברחובות תל אביב ביחד עם פעילי קירות שקופים היה זה מובן מאליו ונכון לחבור לקולות הנחושים שזועקים את האמת, לתמונות שמתארות את הזוועות המתרחשות מדי יום בעולם נטול חמלה, שבו האדם שולט על החי ומפיק ממנו את מזונו. "לא קונים לא משלמים בעבור שפיכות דמים" היא המציאות …
