שש סצנות במרחב

six scenes on jisr az-zarqa beach

ג'סר א זרקא, אוקטובר 2020

סצנה ראשונה

שתי נערות וילד שיחקו כדורגל ברחבה שלפני הביתן. הם בעטו בכדור ברגליים יחפות. שאלתי אותם אם זה לא כואב להם. אמרו שקצת. הם היו די מרוכזים ומדוייקים, אבל פעם אחת הכדור סטה לעברי ובעטתי בו ברגל יחפה. זה כאב! ניסיתי להיזכר מתי בפעם האחרונה ראיתי נערות משחקות כדורגל ככה סתם בשכונה. שום תמונה לא קפצה לי לראש.

סצנה שניה

אחרי כמה זמן הם ירדו לשחק על החול. הם הגדילו את המרחק ביניהם והכדור עף לכל עבר. עכשיו כבר היה משהו פראי במשחק שלהם. הם השתוללו, העיפו הרבה חול וצחקו מכל הפספוסים. הילד היה מבסוט במיוחד, למרות שהיה צריך לרוץ המון אחרי הכדור ולמרות שהיה די חם.

סצנה שלישית

אחרי שהתבוננתי בהם כמה דקות נהיה לי חם רק מלראות אותם מתרוצצים, אז קפצתי לסככה לשתות משהו קר. מקום נחמד ופנוי קרץ לי, אבל המלצרית אמרה שהוא תפוס. "יש מקום שם למטה ליד השולחן הארוך", הראתה לי. זה היה מחוץ לרחבת השולחנות. לא רציתי לשבת לבד מחוץ לרחבה, אבל זה מה שהיה. לפחות מפה אפשר להסתכל על החוף.

סצנה רביעית

היא שאלה אותי מה אני רוצה לשתות ואם קר או חם. "קר. מה יש?" "יש מיצים טבעיים" ענתה ופירטה איזה. שמחתי ובחרתי במיץ גזר, אננס, תפוח. בזמן שהמתנתי דמיינתי את הפירות נסחטים. היא חזרה כעבור דקה עם בקבוק פלסטיק מלא מיץ כתום. אני מכירה את הסוג הזה. זה טעים, אבל רציתי מיץ בכוס. כזה שלפני דקה עוד היה בתוך הפרי.

סצנה חמישית

ישבתי לבד ליד השולחן הארוך והרגשתי קצת בעונש. המיץ היה מתוק כמו שרק מיץ בבקבוק יכול להיות (אפילו שהוא היה טבעי). החוף היה כמעט ריק חוץ מאב וילד קטן ששיחקו במים. למעלה, מסביב לשולחנות, שמעתי את קולות האנשים שמדברים. הסתכלתי על מה שכבר צילמתי ורציתי שמשהו יתרחש על החוף כדי שיהיה לי מה לצלם, אבל כלום לא קרה במרחב שבין השולחן לארובות של חדרה.

סצנה פנימית

סיימתי לשתות, שילמתי ונתתי למלצרית את הבקבוק הריק. התחלתי לעכל שהפעם אצטרך לייצר לעצמי איזה מרחב כי הקורונה תקעה את כולם בבית או שלא העלו על דעתם שבג'סר יש אחלה חוף. הבנתי שוב שהכל תלוי במרחב שאנחנו מארגנים לעצמנו, כי זה לא מה שמגדירים לנו אלא מה שאנחנו מגדירים לעצמנו. ואז פגשתי את חממי אבל זה לשבוע הבא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.