גן סאקר יוני 2018

משחקים או משחקי שליטה

ירושלים של שבת בבוקר מחברת מסגרות תרתי משמע. משהו תמיד נמצא על הארץ ומשהו תמיד נשאר באויר, שואף למעלה. מין מתח כזה שמתקיים לו בין הארצי לשמימי, גם כשנדמה שהעיר הולכת ומתחרדת, ועוד רגע לא יוותר בה דבר מלבד מבתי כנסת. החשש להיעלמות החילוניות מייצרת תחרות מזה שנים, לפעמים גם מאבקים. לתחרות הזו אין חוקים. היא מתנהלת בשיטת חטוף כפי יכולתך בין המבוגרים שתמיד חוששים. מושכים לכאן ולשם ולא מבינים שהמתח בין השמים לארץ נמצא שם מרגע הבריאה. זהו מתח שאנחנו זקוקים לו כי כמו ביקום, כולנו זקוקים למנה נכונה מכל אחד מהם. ובמקום למשוך את החבל עד שיקרע ולסבול מפיצול אישיות וזהות כפולה, יכולנו כבר מזמן לתת מקום לשניהם וליהנות מהמשחק. למה זה כל כך מסובך?